מחבר המאמר: שמואל קרמרמן
(קמב) כעת ניתן להסביר, במידת מה, את מהות חוכמת הקבלה, באופן שהלומד יקבל מושג נכון ואמין לגביה ושלא ישלה עצמו באמונות שאין להם בסיס ובדמיונות חסרי שחר שמאפיינים את הציבור הרחב. ראשית דבר יש לדעת, כי התורה הקדושה עוסקת בארבעה עניינים חשובים (ארבעת הבחינות) שמרכיבים את כל חלקי הבריאה ובתוכם העולם הזה, ואלו הם: עולם, שנה, נפש שהם היסודות עצמם והעניין הרביעי הינו המכנה המשותף שקושר ביניהם, קובע את מהלכם ומנהיג את כל הקורה בתוכם.
(קמג) הבחינה הראשונה קרויה בשם "עולם" ומתייחסת אל "החיצוניות". קרי, סביבת המציאות הגלויה והגשמית שניתן לזהותה באמצעות חמשת החושים ראיה, שמיעה, ריח, טעם ומגע. דוגמא: שמים, אדמה, מים, אויר, ים, הרים וכו'. הבחינה השניה קרויה בשם "נפש" ומתייחסת אל "הפנימיות" שפועלת בתוך סביבת המציאות. הכוונה לכל מי שחיים בתוך המציאות, פועלים בתוכה ומשפיעים על תבנית ועיצוב המציאות. למשל: בני אדם, בהמה, חיה עוף וכו'. הבחינה השלישית מכונה בשם "שנה" ומתייחסת אל תהליכים שקורים במציאות לאורך זמן. ההתייחסות הקבלה למושג הזמן אינה רק לפי "קודם מול מאוחר" אלא באופן חד יותר, בגישה של "השתלשלות" שמתבססת על "סיבה ומסובב" במהלך כל ההיסטוריה כפי שמתוארת בתורה, שבה פועלים "ראשי הדורות" כמו האדם הראשון, חנוך, הבל, קין, נוח ושלושת בניו, האבות אברהם יצחק ויעקב, יוסף במצרים, משה רבנו, יהושע בן נון, כלב בן יפונה וכו' אשר פעולותיהם משפיעות על המתרחש בדור שלהם ומשליכות על הקורה גם בדורות שלאחריהם. הקשר שבין פעולה לתוצאה הוא כשל סיבה ומסובב במובן, שכל עניין מתקשר ומשתלשל מעניין אחר שקדם לו לפי הכתוב: "כל דרכי הקיום של כל המציאות, הן מהחיצוניות והן מהפנימיות הנ"ל, לכל דרכי הנהגותיהם ומקריהם המובאים בתורה, מכונים בשם "קיום המציאות" " (שם).
המושג "עולם" במובנו הרחב אינו מתייחס רק למציאות הנגלית אלא גם אל המימד החבוי של כל מציאות. חוכמת הקבלה מתארת מכלול אינסופי של מציאויות (עולמות) ורק חלק מתוכן מוצג לפי שמותיו בתהליך הבריאה. מהיבט הקבלי, מובנו של המושג "עולם" הינו כפול. מצד אחד הוא נגזר מהיותו "נעלם" (כמו העולמות הרוחניים) ומצד שני משתמע ממנו "מרחב גלוי של מציאות קיומית" כמו של העולם הזה, שבו הכל חומרי וגשמי ושבתוכו פועלים הנבראים. בין העולמות קיים מדרג חשיבות לפי "עולמות רוחניים גבוהים", "עולמות רוחניים נמוכים" ו- "העולם הזה". מדרג זה קובע את הקשר "סיבה מסובב" בין העולמות באופן, שעולם גבוה יותר כולל בתוכו את הידע והסיבות שיש בהם כדי להסביר את המתרחש בכל שאר העולמות הנמוכים יותר שכפופים לאותו עולם גבוה. בהתייחס אל העולם הגשמי, המושג "עולם" מצטייר בעיקר כמרחב גשמי. לעומת זאת, בעולמות עליונים קיים מושג מקביל שונה: "היכל". על כן, הלימוד של עולמות עליונים מכונה גם בשם "תורת ההיכלות".
"נפש" - כינוי כוללני לכל היצורים החיים שפועלים במסגרת אותו העולם (למשל, בעולם הרוחני המכונה "יצירה" הנפש שם מתייחסת אל "מלאכים".
שנה - מושג שמתייחס לזמן, למרחב ולתנועה שבין צורה לצורה אחרת שמתגלית ממנה. כל זאת בהקשר של "עילה ועלול" שפועלים לפי מימדים של זמן ומרחב. במילים אחרות, במהלך הזמן כל צורה עוברת שינוי ויוצרת צורה אחרת שנובעת מתוך הצורה הקודמת לה ומושפעת מכל הצורות שקדמו לה (מה שקרוי "התפתחות" או "השתלשלות").
